בואכה מונטנגרו

יצאנו מוקדם מהחניון בדוברובניק בכדי להגיע למעבר הגבול כמה שיותר מוקדם. פחדנו מפקקים במעבר הגבול.

דרך נופית מקסימה לאורך החוף, הובילה אותנו ישר לגבול. המתנה של מספר דקות וקיבלנו  חותמת בדרכון! קל מהיר ונוח. נסיעה של קילומטר ואנחנו בצד של מונטנגרו. כאן למדנו מהר איך מתנהל הבלגן…

אין תמרורים, אין שילוט. נקלענו בשיירת רכבים ארוכה עד שהמקומיים נתנו לנו ״דוגמא״ איך לעקוף בקו לבן מול התנועה ממול, לדלג מעבר לשיירת המשאיות ולהתייצב במקום המיועד לרכבים פרטיים. שוב המתנה של מספר דקות. החתמת דרכונים ואנחנו במונטנגרו!

מזל שהיה לי האומץ לעקוף את כל שיירת המשאיות לכיוון המעבר…

הנוף אותו נוף: מימין הים, ומשמאל ההרים, אבל הישובים שלאורך החוף נראים לי בין פרדיס והכניסה לנצרת… 

כביש צר ועשרות חנויות ועסקים גולשים לכביש ולשוליים.

חייב לציין כי התקבלנו נהדר גם בקפה הראשון במונטנגרו, כשעצרנו לאפס פלאפונים לאחר הניתוק במעבר למדינה חדשה. התקבלנו בלבביות יוצאת דופן שנתנה לנו הרגשה טובה. היינו לבד בבית הקפה. מקום חדש מיד אחרי תחנת הגבול, שעוד לא ממש סגור על עצמו. קיבלנו קפה והמארחת הזמינה אותנו לסיור במלון הצמוד ואף להשתמש בבריכה… נתנה לנו את מס הטלפון שלה לכל צורך או עזרה!

גם החניון שהומלץ לנו, חניון משפחתי לבבי קטן ואינטימי בצמוד לחוף הים, מזח מסעדה והרגשה ביתית.

מחר שוב נצא מוקדם לחצות את אגם קוטור במעבורת ולעלות ברכבל ל+1340 של מטר לתצפית ולפארק לוביצן שמשקיף על אגם קוטור, ולחניון הבא…