העיר קוטור במפרץ קוטור

יצאנו הבוקר לביקור בעיר העתיקה בקוטור.

במונטנגרו, לדברי המקומיים - זמן זה לא זמן ולכן צריך לחכות לאוטובוס. בסוף הוא מגיע…

סביב אגם קוטור כביש צר ומפותל בין האגם מצד אחד, ודירות ארוח בצד השני שבנויות בצמוד לכביש ממש במורד הרכס.

הדרך יפהפיה, הבתים טבולים בירוק ובפרחים, אך הכביש - מתאים בדוחק למכונית אחת ומשמש ככביש ראשי לאורך המפרץ ולעיר קוטור. 

מי שיכול - חוסך את הנסיעה בכביש הזה וחוצה מצד לצד עם המעבורת.

האוטובוס - עוצר בכל מקום שמישהו מרים יד, או מתוך האוטובוס - מבקש לרדת. הוא קטן וצפוף, ונהיגתו בתוך הכאוס על הכביש היא נהיגת אומן. גם רוכבי אופניים הולכי רגל תיירים ונופשים יורדים לחופים והכל בכביש הצר והראשי הזה.

נסיעה מתישה של כשעה, ומגיעים לעיר העתיקה קוטור.

שוק ירקות ופירות מקבל את פנינו, עם מאות תיירים בעשרות קבוצות. הכניסה לעיר דרך אחד משערי החומה שפונה לרציף הסירות.

עשרות חנויות בתי קפה מסעדות ובוטיקים הכל מהכל לתיירים. כיכר ועוד כיכר. סמטאות צרות וציוריות, מגדל פעמון, כנסיה ואפילו מוזיאון חתולים. העיר ידועה בריבוי החתולים שבה.

חם היום, וויתרנו על הטיפוס של 1000 המדרגות לחומה העליונה…

קצת קפה, משהו לאכול והמתנה לאוטובוס שלא מגיע. 

בחזרה, בכביש הצר והעמוס נהג המונית שלקחנו נסע בפראות. לקח סיבובים בלי לבדוק מי בא מולו. פחד. כאשר רכב מגיע ממול הכביש חסום ומתמרנים בנסיעות לאחור לפנות מעבר אחד לשני. 

נהג המונית עליז וקשקשן לוקח אותנו חזרה לחניון תוך קללות וצפצופים בפקקים הרבים בדרך הצרה.

הגענו לחניון. 

כאן זה מונטנגרו. כבישים צרים. 

נהגים משוגעים.

אין תחבורה ציבורית מסודרת.

אנחנו לומדים להתנהג בהתאם…