הזוית שלו, הזוית שלי
אתמול - סגרנו שלושה חודשים.
יפה לנו🌸
זה היה חלום שלנו מאז אוסטרליה, ואצלנו בבית מגשימים חלומות…
תחילת המסע לא היתה פשוטה:
ללמוד את הקראוון, להבין שיש לנו בעיית מים בקראוון, שלקח לנו חודש להתגבר עליה, ללמוד את עצמנו בתוכו, ללמוד איך להתנהל במצבי הפיזי המאתגר, ללמוד אחד את השני. שוב. ושוב. כי זה אף פעם לא נגמר 🤷♀️
כמה רגעים של לחץ חווינו, של חשש, של שמחה, של מחשבות ורצונות שונים ושל הסכמות עברו עלינו, המון המון רגעים של אהבה, המון רגעים של עידוד ושוב עידוד ושוב עידוד, כמה רגעים של מחשבות מה היינו עושים עכשו אם לא היינו יוצאים למסע הזה…
הרבה רגעים שאני מזכירה לעצמי למה בחרתי להיות פה ולהמשיך הלאה, למרות הקור, למרות החום, למרות האין מזגן בחלק הקדמי של הקראוון, למרות הקושי לטפס במדרגות למיטה, כמו גם לרדת ממנה, למרות המטבח הקטן, למרות מגבלות המקום, למרות השיפועים הכמעט תמידיים של הקרוואן, חוסר היציבות מראש שהופך את היומיום לעוד יותר… חסר יציבות… ולקבל את המציאות כמו שהיא, כי כל המופעים וכל המגבלות נשארו איתי ולא הלכו לשום מקום… ולהבין שחוסר הנוחות לא קובע ולא משפיע על מדד האושר!
התחלנו את המסע בגרמניה, ועברנו דרך קצת צרפת, אוסטריה, סלובקיה, הונגריה, קרואטיה וכעת מונטנגרו.
התחלנו באפריל עם טמפרטורות נמוכות קור וגשם, תקופה יפה של אביב - ובחודש האחרון אנחנו ממש בחום חם… כרגע 32 מעלות וכבר חווינו יותר…
כל ארץ והשפה חוקי התנועה וכללי ההתנהלות שלה…
כל ארץ והירוק הנפלא שבה.
מונטנגרו מזכירה יותר מכל המדינות האחרות את הצמחיה בארץ: יערות אורנים וברושים, זיתים גפנים ותאנים, ההרדוף כאן קיבל טוויסט לעץ והוא פורח נפלא בלבן וורוד, חוטמית כאן נמוכה, והורטנזיה פורחת כאן כמעט בכל גינה, טרכלספרמון וקיסוס ועוד ועוד עצים ופרחים רבים שאינני יודעת או זוכרת את שמם…
בכל ארץ, ללמוד את התקשורת והטלפוניה מחדש. בהתחלה ״התרגשנו״ מהניתוקים בכל מעבר מדינה - עכשו אנחנו מקבלים את זה כחלק מהדרך…
פגשנו אירופה מאד יפה.
פגשנו אירופה מאד ירוקה נעימה ומטופחת, שופעת שופעת ושוב שופעת מים….
פגשנו אירופה אדיבה🙏
פגשנו אירופה שמתוכננת באופן מרשים לכל תרבות פנאי וחופש.
פגשנו אירופה עם שרותים נקיים ברובם מבריקים!
פגשנו אירופה שמשדרת שוב ושוב - המדינה למען אזרחיה!!
תוך כדי תנועה, נוצרה תנועה גם בראש… שיניתי גישה ביחס לבריאות שלי! עשרות שנים שאני משתדלת ככל יכולתי להתרחק מרופאים ומהרפואה הקונבנציונאלית, וביחס למה שהתפתח ממנה🤷♀️
ולבטוח במה שהיה בעיני - הגיוני. מצד שני - כל מה שלמדתי וספגתי וחשבתי שאני יודעת - היה לוקה בחסר גדול🤷♀️ עובדה - בשורה התחתונה - נהייתי שבר כלי רציני… פספסתי משהו בדרך…
לכן, בתחילת המסע החלטתי שאני אוכלת כל מה שבא לי, כי הרי הימנעות לא הביאה אותי לטוב…
אבל יותר קל להגיד את זה מאשר לחיות את זה. האמונות ביחס לאוכל טבועות בי כל כך חזק כך שאני עדיין מושפעת, אבל פחות🤷♀️
אני משתפרת👍
תוך כדי התוודעתי לסרקופניה, מתים מזה. זה איבוד מסת שריר בגיל השלישי! הגיוני שאף פעם לא שמעתי על זה? שאף רופא שהייתי אצלו לא התייחס לזה? 🤷♀️
אז יחד עם עבודה על בניית מסת שריר - בכל נסיעה תוך כדי נסיעה - אני עושה תרגילים לחיזוק שרירים עם גומיות, והתחזקתי.
עוד לא יכולה להגיד שגם התמלאתי - לבגדים יש את הסיפור שלהם…
אבל לי יש דרך משלי למדוד דברים: בתחילת הטיול התקשיתי עד לא יכולתי לפתוח או לסגור את דלת האוטו - וכעת אני מצליחה לסגור אותה. בשבילי זה סימן ✔️ ויש עוד כאלו…
דבר נוסף ששיניתי את הגישה - אחרי עשרות שנים של למידה דידקטית וקורסים - ויציאה למסע הזה בשאיפה ״לנצל״ את הזמן להמשיך לעסוק בלמידה - אני מלמדת את עצמי להניח. להתמסר. ליהנות מהמסע!!! נטו!!!
הפסקתי עם כל התוספים כדורים וכו׳.
זה טוב? זה רע?
אני לא יודעת.
בוחרת להקשיב ללב ולא לראש. הראש מלא בידע של הרבה אנשים… הלב שלי מלא בידע של הלב! ועם זה אני חברה!
ולסיום - אומרת בשמחה - שאילן כמו יין טוב, משתבח עם הזמן❤️
תגובות
הוסף רשומת תגובה