פארק לאומי Pròkletije

בדרך נופית מומלצת שמקצרת במרחק ומאריכה בזמן, או כמו שאומרים - דרך קצרה ארוכה ודרך ארוכה קצרה…

התחלנו את יום האתמול בדרך נופית בתוך יער ״אמיתי״ הצמוד לערוץ ועוד ערוץ ועוד אחד... כל סיבוב גלויה, וכל מבט פוסטר. כל צילום היסטרי והעיניים לא מסוגלות להכיל כל כך הרבה יופי וירוק, פראי, טבעי ואופק מדהים. פריחות נהדרות בורוד לבן וצהוב, ומדרונות של שרכים מדהימים. 

הכביש צר ומפותל, סיבובים חדים בעליות וירידות, חלקו בסלילה ובעבודות עפר. בתוך הירוק הזה חיים אנשים כמו שאנחנו אומרים… פזורים מעט בתים ומשקים חקלאיים, מטעי גפנים ושטחים של גן ירק ביתי. 

נופים משגעים של ההרים הגבוהים בדרום מזרח המדינה - גבול אלבניה, קוסובו.

במחצית הדרך פגשנו את פקח הפארק ולפי השילוט הבנו שזו כניסה למסלולי אופניים וטרקים רגליים. 

מעבר לכביש מבנה מגורים ומסעדה בה עצרנו לקפה ונשארנו לארוחת בוקר. בעל הבית, צייד המתפאר בעיסוקו המכסה קיר שלם של הוכחות וקרניים. קראנו לו ״בית הצייד״… 

בני הבית מדברים איתנו קרואטית ואנחנו עונים להם בעברית… אני מזמין קפה בעברית ״קפה טורקי״ -  הוא מצויין במונטנגרו.

סיפורי צייד בסימני ידיים של בעל הבית וממשיכים בדרכנו ל״בית הדובים״ על פי השילוט שבדרך, ממוקם מול נוף מדהים. תצפית וכוס תה לשם שינוי במרפסת מדהימה אל האופק.

אנחנו לבד ומדובבים את הבחור במקום.

הוא מספר שהמון ישראלים הגיעו לפני שנה בטיולי ג׳יפים, וכן, הוא יודע שרק עכשיו חודשו הטיסות...

הוא לא ידע שאנחנו מישראל ושמח לשמוע זאת.

מקום עצירה לטיולים, לרוכבי אופניים, ולכאלו ששוכרים רכב + נהג מקומי. הנהגים למדו שהמקום אהוב על המטיילים הישראלים.

לקראת סוף היום הגענו לאגם ולכפר Plav. 

בתי קפה וחנויות, בתי מלון וצימרים בצמוד לאגם קטן בין רכסי ההרים. בגדות האגם צמחיית מים, מזח וסירות. 

לפי המלצה קפצנו למספר דקות לכפר שכן. מדרחוב, כנסיה חנויות אוכל ושוק.

חזרנו ל-plav לחניון שראינו בכניסה. התקבלנו בברכה ע"י בעל הבית שהוא גם הטבח, המלצר וכל מה שצריך. מקום קטן שקט ומבחינתנו מספיק שיש חשמל ומים. חניון בסיסי ברמת מונטנגרו.

מזג האויר כאן שונה. גבוה בהרים, קריר עם פירצי גשם ורוח. פותחים וסוגרים חלונות. בכל מקרה יותר נעים מהחום בכביש הים.