הדנובה

למרות שנפגשנו כבר עם הדנובה פה ושם, רצינו לחוות את העוצמה שלה יותר מקרוב. 

למדנו שאורכה כ-2500 ק"מ והיא עוברת דרך 10 מדינות באירופה, ומשמשת גבול טבעי בין כמה מהן. 

פגשנו רוכבי אופניים שיוצאים למסע לאורך הדנובה במסלול ידוע ומטוייל. 

כמה יופי, איזה רוחב, וכמה הרבה מים מים ומים.

התחלנו את היום בכביש נופי שממשיך לאורך מאות ק"מ לאורך הדנובה בצפון מזרח סרביה.

הנסיעה בכביש מדהימה ויפה, המון נקודות תצפית וחניה, עשרות קראוונים וזולות של מקומיים לאורך הכביש. מימין מצוק הרי הבלקן ומשמאל נהר הדנובה. מעבר לנהר - הרי הקרפטים הרומניים. ספרנו כ-24 מנהרות חצובות בסלע רק בקטע הקטן שאנחנו נסענו הבוקר.

״הכינונו מראש״ שייט בסירת מרוץ, ויצאנו עם 2 מדריכים צעירים ומשפחה סרבית, לחוש מקרוב את מה שנקרא מפגש הגבולות.

קיפצנו בסירת פיברגלס קטנה. האח הבוגר הקפטן המשיט את הסירה ואחיו הצעיר מתרגם לנו לאנגלית. (האבא נשאר ומחכה במזח)

הרבה לא הבנו מהאנגלית הסרבית והלא מובנת. 

במשך שעה וחצי שטנו בגבול רומניה סרביה איזור שער הברזל שבו הדנובה בנקודה הצרה ביותר שלה כך ש 2 ספינות גדולות לא יכולות לעבור.

במקום מערכת בקרה ושליטה אוטומטית ואנושית השולטת על מעבר ספינות ודוברות. זאת שבכיוון הזרם ממשיכה וזאת שבמעלה עומדת. זה הכלל.

כ-30 ק"מ במורד סכר ענק ותחנת כח אלקטרו הידראולית ליצור חשמל השייכים לרומניה וסרביה. הסכר מהווה גם גשר ומעבר גבול בין המדינות. 

מאוחר יותר, עברנו חלפנו בכביש על פני הגשר. לא ניצלו את האתר היפה לתצפית לתיירים. בצד הרומני - כנסיה עתיקה, ופסל ענק של מלך רומני שנחצב במשך שנים בסלע.

רוב התיירים והסירות מרומניה. 

35 מעלות, חם, ארבע אחר הצהריים נכנסנו לחניון הזוי  בחצר בית בשולי הדנובה בפרברי העיר kladovo.

אנחנו לבד בחניון. אין קראוונים נוספים או רוכבי אופנועים ואופניים.

מחר לפנינו יום נסיעה כ- 150 ק"מ לעיר ניש - עוד צעד לעבר מקדוניה.