וויוונצ׳י

אתמול ירדנו דרומה חזרה לאגם אוחריד. נפרדנו מהשמורות הנפלאות, הפארקים הירוקים, האגמים הסכרים והנהרות השוצפים, ומצוקי ההרים הגבוהים והמרשימים, ומהנוף המאפיין את צפון מערב מקדוניה.

נכנסנו בדרך לכפר וויוונצ׳י. כפר עם יחסי ציבור: פורסם עליו שהכריז על עצמו כרפובליקה עצמאית ודרכונים אפשר להוציא במכולת… כמו כן הכפר משופע בבעלי מלאכה ממקצועות הבנייה, כאלו שעובדים בכל העולם. שהבתים בארכיטקטורה נהדרת והכפר מדהים. הגענו ראינו חיפשנו על מה המהומה ומצאנו מאומה… הגינון במרפסות הבתים יפה אבל חוץ ממכונית ורודה אחת מלאה בפרחים - נאדה!

המשכנו בדרכנו, והקפנו את האגם ממזרח לחניון שהוא חוף רחצה, מסעדה בית קפה והמון רעש בחש והמולה. סוף החופש והמון משפחות וילדים.

קפצתי לאגם לרחצה. כמה טוב ומרענן… חוף רדוד ומים צלולים. המון מתרחצים ילדים ומשפחות. מיטות שיזוף בחוף לטובת המגיעים, ועץ ענק מטיל צל ליושבי בית הקפה.

היום, החלטנו לצאת לחניון הקודם - בצד המערבי של האגם: שקט יותר קטן יותר ומשמש רק כחניון לקראוונים ולא חוף רחצה פתוח לכל.

🌸

ובעניין אחר לגמרי: החניות בחניונים לא מפולסות פלס ברוב המקרים. יש לנו זוג משולשי פלסטיק, ומספר פלטות עץ לאיפוס הרכב.

בדרך כלל כשאנחנו מגיעים לחניון חדש, אנחנו בודקים פלס בפלאפון, מניחים את המשולשים בצד הדרוש ומתאפסים.

לא תמיד ל-0 המוחלט. לפעמים מתפשרים על 1-  או 2- אבל אז הדלת בשרותים מגלה לנו מהר את כיוון הסטיה, או השמן בטיגון החביתה…

גם במיטה, מתגלגלים לכיוון החלון או המטבח לפי כיוון השיפוע.

היום אנחנו ב-0 וזה נהדר.

שמש, יום נעים אחרי לילה קר, ומתארגנים לתזוזה.

נעביר מספר ימים בחניון החדש עד למעבר לאלבניה.