סרביה

 יום ראשון בסרביה. מעבר גבול קטן בכניסה לפארק לאומי טארה. הפתעה ראשונה: כל מי שנכנס למדינה - עובר דרך הפארק ומחוייב בתשלום. לקח לנו זמן להבין שצמוד לביקורת הדרכונים יש כניסה לשמורת טבע ובסך הכל צריך לשלם על הכניסה. ככה זה כשמדברים אליך סרבית בלבד... 

יום ראשון, אין בנקים - גם אין המרת כסף 🙁 - הפתעה שניה!

עם חציית הגבול, כרגיל - נותק האינטרנט בשלושת הפלאפונים. כבר לא הפתעה - שלישית. ביש מזל כי זה גם תחילת חודש וחבילת הסלקום שלי נגמרה אחרי 60 יום. מה אומר ומה אספר. סלקום עשו מאמצים לחבר ולחדש לי את האינטרנט עם הסכם חדש, מדינה חדשה, מפעיל חדש! זה עבד חצי יום ובום - הפסיק.

בכמה שעות שסלקום עבד, הפתעה רביעית: נשלחנו על ידי גוגלמפ לקיצור דרך בהרים - מסלול ג׳יפים מקצועי…

הפתעה נוספת - חמישית - כשמצאנו עצמנו הלאה באותו היום בדרך עפר מלאה בורות בדרך לתצפית… יפה! ואז התחיל גשם וכל הבורות הפכו שלוליות בדרך חזרה…

ואז גם סלקום וגוגלמפ הפסיקו להיות איתנו…

קשה להתנהל בארץ חדשה בלי גוגל maps ובלי מפה מפורטת.

במרכז המבקרים בשמורת טארה, נגמרו המפות, ואני מצלם מהקיר את אזורי הטיול שלנו.

הפארק יפה, אגם מקסים ותצפית נהדרת, אבל ההרגשה - לא טובה. תחושה של פספוס אתרים. תחושה שלא ממצים את הזמן. 

ובעיקר - חוסר שקט נפשי… דממת פלאפונים, ושובע מהפתעות…

גם חניון ללילה לא מצאנו, ועצרנו להתחבר לוואי פיי  במסעדה בעיירה קטנה. חידשנו אינטרנט בסלקום וגילינו ערוץ מים ממש לידנו, מפלים ושבילי עץ יפים.

מים מים מים. גם סרביה מלאה במים🤷‍♀️

קיבלנו אישור מהפקח בשמורה לישון בכל מקום. חזרנו לחנייה ליד ערוץ הנחל לחניית לילה. גשם בחוץ ורטוב אבל חם - 20 מעלות ובלילה תרד הטמפרטורה עד 16 מעלות.

יום לא קל. 

בין לבין, הספקנו לטייל להנות ולראות, וגם נקווה ללמוד לעתיד. חייבים לפחות 2 פלאפונים פעילים בו זמנית.

היום בתצפית הברך המפורסמת של נהר הדרינה, פגשתי לראשונה מזה חודש 2 משפחות מישראל 😀

היום ה-3.8 ואנחנו 4 חודשים בטיול שלנו. 

🌸

עד עכשו מהעיניים שלו, כעת בעיניים שלי: 

מהרגע הראשון בסרביה, אוירה שונה. לכאורה - כאילו הכל אותו דבר, אבל לא בדיוק. הנופים מהממים: הרים נישאים לגובה, יערות של אורנים אשוחים ארזים ועוד מחטניים למיניהם, צפופים ונראים ממש ותיקים ועתיקים, שדות של שרכים יפהפיים, נהר הדרינה שמלווה אותנו מבוסניה. אנחנו נוסעים שוב בכבישים פתלתלים בהרים, מנהרות וגשרים, (והנהג שלנו חברמן), בתים בודדים על מרחבי עשב ירוק המזכירים את נופי שוויץ...

החידוש שפגשנו כאן מיד אחרי מעבר הגבול - בתים עתיקים וקטנים בנויים מעץ כולל הגגות. מראה ייחודי שלא פגשנו במדינות אחרות. ועוד חדש - בכל הארצות גם כשלא ידענו את השפה - השילוט הוא בנוסף גם באנגלית. כאן - כמעט ואין שילוט בכלל בדרכים - וכשיש - בסרבית בלבד. 

חידוש נוסף שפגשנו גם בבוסניה - מעשנים בכל מקום!!

וגם - עוקפים חופשי בקו לבן!! חופשי לגמרי…

שוב המון מים - וגשם אתמול בלילה וכעת. מכיוון שלא מצאנו חניון, ואנחנו במגרש חנייה במרכז העיירה - הקמנו ״שכונה״! הצטרפו אלינו ללילה עוד שני קראוונים ואנחנו כבר לא לבד.

כשנכנסנו למסעדה לצרכי וואי פיי וסלקום, ניסינו להזמין תה וקפה, לא בגלל שהיינו צמאים - אלא כי לא נעים לשבת סתם במסעדה. את המילה coffee הם מבינים - (אם כי נדיר שהם מבינים גם את הבקשה הצנועה שיהיה בכוס גדולה, מעט חלב ובעיקר - רותח) tea - היה יותר מידי כבר. לקח זמן וכשאני כבר התייאשתי - יצאה המילה ״chai” מפי המלצר. קשיי שפה… תארו לכם מה זה אומר להזמין משהו לאכול… - הפתעה חמישית שישית - מי סופר….