לאלבניה

צחוקים במעבר. זאת המדינה העשירית שלנו ולכן לוקחים הכל בצחוק ובקלות.

הסתבר שוב - שאין לנו ביטוח גרין קארד ירוק תואם אלבניה. 

בבידוק - דוברי אנגלית שולחים אותי לקנות ביטוח.

הבחור בביטוח דובר אלבנית בלבד, ואנחנו מקיימים שיחה מעניינת בידיים בעברית אנגלית ואלבנית, בציורים ובפלאפונים. 65 יורו ואנשים נחמדים.

הוא קורא לי פאטריק (בעל הרכב הגרמני שרשום ברישיון). רגע אני מתבלבל וחותם בעברית אילן לפלר…

נשארו לי דינרים של מקדוניה שהספיקו בדיוק לתשלום עבור הביטוח. מזל גדול כי הם לא מקבלים אשראי.

גם בעניין הפלאפונים אנחנו כבר בעלי ניסיון וממש אין לחץ. מחפשים סים מקומי לחודש. סלקום -כרגיל מפשלים. אין מעבר אוטומטי בין מפעילים. 3 דקות אני מחליף ספק -  ויש אינטרנט.

הדלק יקר, והתקבל האשראי - לא מובן מאליו כאן) בתחנת הדלק.

1 יורו = 96 לאק אלבני.

1 ליטר סולר = 175 לאק שהם 1.8 יורו שהם כ 7 שקל לליטר סולר. כמו בארץ.

בעיירה הראשונה אחרי מעבר הגבול, מוציאים כסף מקומי, אפילו מוצאים סופר ענק גדול ומודרני והכל בשפע. מוצאים סים ב-26 יורו לחודש.

שמחים ורגועים, יוצאים לנסיעה של שעתיים לחניון ליד שדה התעופה של טירנה בירת אלבניה. נסיעה בכביש המתפתל בהרים לצד הנהר המקומי לעיר הבירה, ומיד רואים עבודות תשתית לכביש מהיר. פקחים מנהלים את התנועה, ופקקים לאורך כל הדרך. עוברים מצד לצד לחלק מהכביש החדש שהושלם ואנו נוסעים בקטעים קצרים שכבר נסללו.

למדנו מהקבוצות השונות מאלבניה כי יש פקקים ותחבורה קשה כל הזמן.

תשתיות גרועות, פיתוח ועבודות בכל מקום, ונראה כמו כביש קלאנסוואה טייבה טירה.

וכמו בשיר הידוע: "ועכשיו מתחיל גם הגשם״…

בבת אחת השמיים מתקדרים ומשחירים. רוח מטורפת מנענעת את האוטו, וגשם זלעפות מלווה אותנו עד החניון. 

27 מעלות חם וגשום. השעה האחרונה עברה בנסיעה בגשם ובפקקים, בואך טירנה, שדה התעופה ועד לחניון שהוא גם מלון.

יש לנו הזמנות בחניון ובמלון למשך כל החודש.

זה בסיס היציאה שלנו ושל האורחים שיהיו לנו לכל החודש. בדקנו והכל רשום ומסודר.

התמקמנו מאחור בחניון לקראוון.

המלון יפה עם בריכת שחיה, ומדשאה יפה לקראוונים.

לפי התחזיות יומיים גשם 😔 נעבור גם את זה.