דרום אלבניה, שוב.

 הבוקר, יצאנו לטייל עם הקראוון.

נסענו כשעה וחצי, ועברנו בדרכים שכבר היכרנו. פתאום היה נעים לחזור לדרכים מוכרות. נזכרנו שכאן אכלנו עם תום ועופר, ואת המקום הזה אנחנו מזהים… סתם תחושה נעימה אחרי חצי שנה של דרכים חדשות בלבד, נופים והפתעות ברצף שלא נגמר…

רוב הדרך ממש צרה, תנועה מעטה, צמחייה נהדרת, עצי אורנים יפהפיים ושונים מהאורן הארץ-ישראלי. הנהר שלצידו אנחנו נוסעים בחלקו יבש, ובחלקו מזמין בצבעי הטורקיז שלו. 

אנחנו מגיעים לאתר טבע של מעיינות חמים בקניון לנגריצה ונהר ויוסה. אחרי צעידה בדרך לא דרך וגשר אבנים להולכי רגל מתקופה אחרת… הגענו לבריכות ושכשוכיות. אילן ישר קפץ לבדוק מקרוב וחזר עם רשמים ממים ״חמימים בלבד״…

הרבה מטיילים מגיעים לבריכה או  לערוץ הנהר המאפשר לטייל בתוכו.

לאחר זמן טבילה אנחנו מתחילים לצעוד בחזרה לקראוון. עבודות עפר בשטח, שופל ורעש, שני חניוני קראוונים זה לצד זה, ואנחנו ממשיכים בדרכנו לעיר פרמט - מאד יפה ומגוננת. לא מוצאים חנייה וממשיכים לגשר נוסף - הפעם מברזל, גם הוא מתקופה אחרת. לוחות ברזל חורקים ומפחידים תחת גלגלי הרכב… הולכים לתצפית יפה על הנהר ומתפתים לארוחת צהרים בנוף המקסים בצבעי הטורקיז…

משם המשכנו לגשר נוסף, גשר דרגות. גם הוא מברזל. צר מאד וגבוה מאד - ובכל פעם רק מכונית אחת יכולה לעבור בו. השם ניתן לו לפי שם הישוב הקרוב.

כל הזמן הזה אנחנו נוסעים כשסביבנו הרים עצומים ויפים, רובם ירוקים, ובחלקם קרחים ומעוטרים בציורי שכבות בסלע.

יום טיול מעייף אך מהנה👍