פרידה מהעיר טירנה

יצאנו לאחר ארוחת הבוקר בחניון/מלון לעבר מרכז העיר.

מעט פקקים בכביש המחבר בין קרויה לטירנה, ואנחנו בחניון תת קרקעי מתחת לכיכר סקנדרבג. המרכז לתיירים, במקום בולט בכיכר, בניגוד למדינות שחלפנו בהן עד כה. מצטיידים במפה ומסמנים אתרים מרכזיים לביקור:

הבאזר, בונקר מספר2, הפירמידה, אנדרטת השואה, הפארק הגדול והאגם המלאכותי.

הכיכר מרוצפת אבן מול בית האופרה הראשית והמסגד. מסביב מבנים מודרניים, עיר תוססת חיה פעילה מודרנית ואפילו נקיה ומסודרת.

המוני תיירים וטיילים מקומיים חולפים על פנינו בדרכם בכיכר. מדלגים ולא נכנסים למסגד. בני ואני פונים לבונקר מספר 2 ללמוד ולהבין את סיפור הבונקרים באלבניה.

בתקופת השלטון הקומוניסטי נבנו באלבניה עשרות מאות ואלפי בונקרים חפורים באדמה ומקלטים מבטון לטובת הגנת הציבור מפני פלישה אפשרית של המדינות הדמוקרטיות הסובבות את אלבניה.

במרכז העיר בונקר מספר 2 חצוב באדמה יצוק בטון 400 מטר מרובע. חדרים חדרים אוורור חשמל ותאורה (שמזכירים את מוצב החרמון).

היום הבונקר הפך למוזיאון המציג את החיים באלבניה במשטר הקומוניסטי: צבא, משטרה, כיבוי אש, ושמירת הגבולות - מנקודת מבט של האזרח, מחולק לתקופות. כל חדר נושא ותקופה אחרת.

ראוי לציין כי אחד המוזיאונים המומלצים לביקור הוא מוזיאון השרות החשאי הקומוניסטי.

האלבנים, הפכו טראומה לאומית לאתרי תיירות לציון ואזכור התקופה שהסתיימה בשנת 1992.

חזרנו לכיכר לפגוש את הבנות בקפה להתרעננות קלה, ואנחנו בדרך לבאזר. חנויות, בתי קפה, ומסעדות. עיר מערבית לכל דבר וענין.

הבזאר מקורה מעל ביתנים, חנויות ממכר לכל דבר. כמו בכל בזאר יש דוכני מזון טרי, מזכרות וביגוד, כלי בית ומזכרות. שוק ססגוני להפליא - נקי מסודר ונעים. פגשנו את סהר מדריכת הטיולים עם הקבוצה מעמק הירדן. קיבלנו המלצה טובה למסעדה לארוחת צהריים קלה, וכמו בכל אלבניה -  המחירים הזולים מכל אירופה.

שמענו הסבר אודות הפירמידה, שאותה מומלץ לפקוד בלילה לתצפית צבעונית. מאחר ואין מעלית, יש עלייה של 142 מדרגות, בחרנו בדרך חזרה ולחניון.

הפירמידה נבנתה בסוף שנות השמונים ע"י השליט הרודן הקומוניסטי באלבניה, להנציח את תפארת השלטון והשליט, ותוכננה ע"י בתו.

מונומנט ענק ורהבתני, שבוזבז עליו כסף יקר מאוצר המדינה המדולדל, וספג ביקורת קשה.

עם נפילת השילטון - הפירמידה נסגרה והיתה אפילו מחשבה להרוס אותה. במלחמת קוסובו שימשה כמפקדת כוחות נאטו ואחר כך ננטש והיה יעד לגרפיטי ופולשים. לפני עשור הממשלה החליטה לשקם לשפץ את המבנה למרכז קהילתי - תרבות, אומנות ומרכז תיירותי.

שמענו וקראנו רבות על אלבניה והדעות לכאן ולכאן. מטיילים שאהבו וכאלה שלא.

אנחנו כרגע בצד החיובי האוהב, ואנחנו רק בתחילת המסע שלנו בארץ הזו. נקווה שכך ימשיך לנו. חוויות טובות ונעימות.