יום מלא התרגשויות

שש בערב, מרק קוסקוס חם עם גבינת פטה ושמן זית מול הנוף המשגע של הרי צפון יוון, בפארק הלאומי צומרקה - בסופו של יום עמוס בחוויות והתרגשויות.

יצאנו מהחניון במטאורה מוקדם מהרגלנו, ולפי גוגלמפ ליעדנו הבא, דרך מעבר ההרים בגובה 1905 מטרים Baros pass. 

3 שעות בלי הפסקות. ואלו הגיעו די מהר…ההפסקות.

מצאנו עצמנו בדרך המתפתלת בין הרים כשאנו בכיוון עולה: ברושים אורנים ארזים אשוחים דולבים ועוד רבים יפים וגבוהים עד ענקיים. אף יער ביער השחור לא היה מתבייש באחיו היווניים…

ההרים הגבוהים, עם העצים המדהימים הוסיפו צבעי צהוב כתום ואדום של שלכת! אף תמונה לא הצליחה לתפוס את גודל הארוע🤷‍♀️

בעוד אנו מטפסים, אנחנו שמים לב שאנחנו לבד על הכביש… (כמעט) וכך זה נמשך משמונה בבוקר ועד סופו של היום הארוך הזה…

היער המופלא מהבוקר - התגלה עד מהרה כאזור סחוף גשמים כבדים מחורפים קודמים שסחפו איתם גם את הכביש או חלקים ממנו, ואנו מקרטעים על ספק כביש ספק דרכי עפר לעתים מאתגרות.

עצרנו בפיתול כלשהו לארוחת בוקר מאוחרת והמשכנו הלאה. אילן הזמין את הקפה שיגיע ותוך כשעה הגיע! באמצע שום מקום עברנו ליד מבנה ספק טברנה ספק אולי, ואילן יצא לבדוק. חוזר לאוטו עם חדשות מרעישות - יש קפה ויש תיירים בפנים…

זוג התיירים שישבו בפנים התגלו כזוג בגילנו, רוכבי אופניים שוויצרים שהעבירו את הלילה באוהל בקרבת מקום. 

אמיצים!!!

קילומטרים על קילומטרים שהעין לא שבעה מהנוף.  אנחנו מתפתלים לצידו של אפיק נהר שיבש, וחווים את ההרס שהותירו המים שזרמו כאן: קטעי כביש שנסחפו, בורות ענקיים בכביש, עצים שנעקרו, גשרים שהתפרקו - טבע מפחיד בעוצמתו.

המשכנו בדרך ההרים היפה, דרך נופית עוצרת נשימה עליות וירידות ואין לנו מספיק מילים לתאר - הרי יוון במיטבם.

בכפר השלישי שראינו - Kipina - חשקה נפשו של אילן ולשמחתי החנינו את הקראוון בכניסה לכפר ויצאנו בצעידה למרכז. עד מהרה מתגלה הדולב הענק במרכז, הטברנה המקומית, הזקנים היושבים יחדיו. 

שיחה עם מקומיים, קפה עם פרוסה מהמאפה המקומי - טירופיתה - פאי אוורירי עם גבינה - אוכל מסורתי הנאפה בסיר פלא. 

אנחנו מטיילים לכיוון הנחל המקומי וגשר האבן האופייני. 

הכביש בהמשך מתפתל וארוך ובנסיעה מאד איטית הנוף משתנה וההרים מסביבנו חשופים, הגענו למעבר הרים בגובה 1905 מ!!

10 נקודות של מלכות לנהג שלנו😘

במרומי ההר והנוף, יחד עם חבורת אופנוענים גדולה ורעשנית שהגיעה להצטלם ליד השלט - עשינו הפסקת צהרים. 

המשכנו בדרכנו, ירידות תלולות, פיתולי פיתולים, אנחנו עוברים בתוך ודרך כמה כפרים בדרכים תלולות כאילו שאנחנו נופלים מהשמיים, סיבובים בלתי נתפסים, ואחרי כמה עצירות נשימה, עליות ירידות ושיפועים מפחידים, קצת דרכי עפר שני גשרים ומפל אחד בנהר וייסה - הגענו בשלום תודה לאלוהי הנהגים המוכשרים - למחוז חפצנו, בידיעה שהדרך שעשינו בהחלט לא מתאימה לקראוון!!!!

אנחנו במגרש חניה עמוס רכבים חונים. אנשים טובים מזיזים רכבים, בולי עצים ואנחנו נדחפים לחניה משלנו, ואז הגיע המרק הטוב מתחילת הסיפור…