מערת דירוס

דרך יוונית טיפוסית בפולופונס. שוב.

יום טיול מהמם:

שמש, לא חם, מול הים וההר, מטעי הזיתים, כבישים המתפתלים בין בתים וכפרים יווניים מהממים.

בדרך - עץ דולב ענק, ברז מים וטברנה פתוחה.

סגנון הבנייה שונה באיזור הזה: מבנה ובו מגדל שנראה כמגדל שמירה.

בעבר התגוררו כך המשפחות במבנים של חמולות. כל חמולה והשטח שלה. הם היו מבצרים את הבית והגנו עליו עם מגדלי שמירה מהחמולות האחרות. 

המקומיים אוהבים את הסגנון ומשמרים אותו בבנייה המודרנית ובונים את המגדלים כבעבר. הבנייה ברובה מאבן מקומית שמשתלבת נהדר בנוף הירוק וההררי של הכפרים. פחות גגות רעפים אדומים ויותר גגות שטוחים.

נסענו למערת דירוס, מערת נטיפים ובתוכה נחל זורם. הצטרפנו לסירה קטנה לשייט בעומק המערה - המשיט משיט את הסירה באמצעות משוט ודוחף את הסירה בתקרת המערה הנמוכה וכך נשמר שקט מוחלט במערה, וזאת עד מקום מסוים משם ממשיכים את הסיור במערה בהליכה רגלית.

המערה ענקית, יפה, ומלאה בזקיפים נטיפים ומים צלולים. מהיפות שראינו. המערה ממש לחוף הים.

קשה לצלם כי התאורה מסנוורת.

היום ה-28.10 יום הסרוב היווני. יום חג ה"אוחי", הוא יום ה"לא" המציין את סרובה של יוון לאפשר לאיטלקים לפלוש ליוון בשנת 1940.

עברנו בדרך בעיירת המחוז אראופולי - ומיד הרגשנו את אוירת החג. ריכוז אדיר של רכבים מקומיים מכל הסביבה שבאו לתהלוכה וחגיגות לציון החג. יום חופש ובילוי.

לא היתה חנייה והחלטנו להמשיך בדרכנו. 

כעת אנחנו בגטיו - עיירה באצבע המרכזית של הפולופונס, בחניון שכולו במטע זיתים לחוף הים. בעלת הבית גרמניה שכבר 40 שנה ביוון, לימדה אותנו שיעור בשמן זית קטיף זנים והטיפול של המקומיים במטעים.

הם מוסקים את הזיתים בימים אלו, מובילים לבית בד ואת השמן מוכרים כל השנה בחניון. רוב השמן של החקלאים הינו לצריכה אישית לבית ולמסעדות. חלקם מוכרים בבית הבד לפי כמות השמן שהופק מהיבול שנאסף.

לאחר הזזת השעון מחשיך מוקדם ב-17:40 והזריחה ב-06:50. 13 שעות חושך.

כעת השמיים בהירים ואני ממתין לצלם את השקיעה שתכף תגיע.