סוכות

ערב חג סוכות ואנחנו רחוק רחוק.

להבדיל מראש השנה ויום כיפור שעברו בנכר כימים רגילים, ערב חג סוכות עבורי, מדגדג לי בלב.

משהו חסר. 

הבניה, הקישוט, השרשראות וכל רימוני הנייר, התאורה, השולחנות, הכסאות, הציפייה לאורחים.

אמנם עברו כבר שנים מאז שהילדים עזבו את הבית, ועברו השנים מאז בניתי סוכה.

שנים בנינו מירקה אני עם הילדים סוכה ענקית בחצר. 

תמיד היו בה ארועים במשך כל ימי החג: הצוות מלניאדו בשלל מאכלים מסורתיים מכל הארצות שהגיעו מהן העובדים בצוות.

החברים מהכפר בפונדו או בארוחה מפוארת של מאכלי החברים, או מופע אורח לחג.

המשפחה של מירקה או שלי שהקפדתי עבורם שתהיה גם סוכה "כשרה״.

החברה מהגרעין, מעין זיוון, ואפילו פעם החברים מהיסודי בחיפה.

כתבתי הבוקר לילדים וביקשתי צילום מהסוכה. 

לא קבלתי תמונות. מבין שכבר לא בונים סוכות.

זה בסדר, אולי שינוי סדרי עדיפויות, או שזה הזכרון שלי מהילדות בחיפה: כל ילדי רח׳ זאב 8 בכרמל הצרפתי בונים סוכה מתחת לחבלי הכביסה בחצר הבית…

אגב, כאן מאד מורגש החג בכמות הישראלים המטיילים בכל פינה. חגים=חופשות=גשרים=מפל של מטיילים… מהארץ.

תהנו בחג. חג שמח לכולם איפה שאתם עם סוכה או בלי סוכה😀👍🙏❤️