סלוניקי

הקפצה של מרינה בעלת החניון לתחנת האוטובוס, פתחה את מסענו בסלוניקי.

שני אוטובוסים נוספים אחד עד התחנה בחניון איקיאה והשני עד מרכז העיר - מסע של יותר משעה - ואנחנו במרכז התוסס של סלוניקי.

צועדים לחפש את האוטובוס האדום בשתי קומות, שיש בו תרגום לעברית באוזניות, ולתור את סלוניקי כתיירים לכל דבר!

המיקום המפורסם לאוטובוס ליד ״המגדל הלבן״, בטיילת ובחוף הים.

למזלנו, האדם הראשון ששאלנו היה המדריך של האוטובוס העירוני קו 50 שנוסע באותו מסלול רק מדבר אנגלית ויוונית בלבד.

האוטובוס האדום לא נוסע כבר חודש אמר לנו, זו חברה פרטית שעובדת רק בעונה. ״תעלו, אנחנו יוצאים עכשו״…

קפצנו מיד ושילמנו 1 יורו לאדם (המחיר באוטובוס האדום 15 יורו לאדם).

כל הסיבוב כשעה במוקדים במרכז העיר כשאפשר לרדת ולעלות לאוטובווס הבא וכך להמשיך.

נסיעה מעצבנת באוטובוס ספיישל עבורנו ועוד יווניה מאתונה.

רוב ההסבר ביוונית, קצת אנגלית. הבנו את העניין וירדנו בתחנה הגבוהה ביותר במבצר של סלוניקי. טיילנו במבצר ואחרי שמיצינו ירדנו בשביל מדרגות אינסופיות ברגל, בשביל שחוצה את העיר העתיקה בואכה מרכז העיר למספר אתרים. 

כל סלוניקי בנויה סביב שרידי תקופות עתיקות, ובתי העיר משולבים בין חומות, מבצר וחפירות ארכיאולוגיות בתוך שדרה מרוצפת.

מזג אויר נהדר, ואנחנו במורד העיר, בסמטאות ובגרם המדרגות עד למגדל הלבן. עברנו אתרים נוספים כמו מבצר רוטורנה שהיה מבנה רומי,  כנסיה ביזנטית, מסגד עותומני, קשת גלריוס קיסר רומאי שהנציח בשער את סיפור נצחונו את הפרסים, כנסיות והמון אתרים חפורים פתוחים במרכז העיר.

רחובות רבים מרוצפים כמדרחוב. עצרנו בדרך לארוחת צהרים אותנטית ומאד נהננו. טעים נעים ו…זול, ובהמשך בבית קפה בוהמייני להפסקת תה…

ברחובות ובבתי הקפה המוני צעירים: כ 150000 סטודנטים במספר מוסדות. סלוניקי היא העיר השניה בגודלה ביוון, ויחד עם כל פרבריה - כמיליון וחצי תושבים.

על הדרך התחדשתי בזוג נעליים חדש אחרי שהישנות התפרקו לחלוטין.

החזרה לחניון בהרפתקאה נוספת עם אוטובוס מונית והבן של בעלי החניון מחזיר אותנו חלק מהדרך.

נהננו מסלוניקי, ומהטיול העירוני ברגל.

החלום שלנו שלא התגשם, היה ווספה מאחור במנשא מיוחד.

המון מטיילים כך, וזה מגדיל את הניידות והעצמאות ופותר את הצורך באוטובוסים רכבות ומוניות.

אולי במסע הבא נגשים גם את החלום הזה…