Trekari

אחרי שישנו הלילה במגרש החנייה בפתחו השני של הכפר טריקרי, ולחופו של הים, יצאנו בבוקר לסיור בכפר. 

הים רגוע ושקט, חוף הרחצה נהדר.

לפי גודל מגרש החנייה אנחנו מבינים מה היקף התיירים בקיץ.

בכפר טיילת, ורציף לסירות הדייגים, בתים צמודים לטיילת שבחוף, וכך נראית יוון האמיתית, בקצה של הקצה של חצי האי פיליון.

אין מעבר לרכבים מצד לצד. יש מדרחוב צר ומרוצף אבנים, המחבר בין הרציפים הטברנות ובתי המגורים.

בוקר, שמש טובה, הכפר מתעורר ואנחנו איתו. דייגים מציבים חכות, ואנחנו מחפשים את הקפה הפתוח. כל טברנות החוף סגורות. מטיילים בין בתים וחצרות מופלאות. דלתות וחלונות ששווים צילום.

שולחן קטן בחוץ מספר לנו שיש קפה עם המכולת של הכפר. נהנים מכל רגע. אנשים נחמדים מברכים לבוקר טוב ושלום.

המשכנו את היום בנסיעה של שעה וחצי ל-Tsagkarada, כפר בצד המזרחי של חצי האי פיליון לראות את עץ הדולב העתיק והגדול ביוון.

שוב דרך נופית, צבעי השלכת לאורך כל הדרך. הנסיעה בנוף שבין תצפית לים למפרצים וחופים מרהיבים, ובין פיתולים ביער בצבעי אדום צהוב כתום. כל רגע מרגש מחדש וכל סיבוב סוחט עוד התפעמות והתפעלות. הצד המזרחי של פיליון פראי יותר, והמדרון לים תלול יותר. הנוף דרמטי ומלהיב יותר.

עץ הדולב העתיק בין מעל 1000 שנה ויש אומרים 1500 שנה. גזע ענק ושטח כיסוי הענפים כדונם. סביב כיכר מרוצפת, כנסיה וכמובן בית קפה ותיק. 

מטיילים מקומיים מעטים, תיירים בודדים, ואנחנו נהנים משמש חמימה ביום קריר.

בנסיון להגיע לחוף הים המתואר כאחד היפים ביוון, אנחנו נוסעים לפי ההנחיות בירידות תלולות, בדרך לא דרך בין בתים, סיבובים וירידות בכביש צר, ומגיעים לסוף כביש האספלט והמשך בדרך עפר. מבינים שצריך לטפס כל הדרך חזרה… עוד תעלול של גוגלמאפ שלא יודע שקראוון זה לא ג'יפ...

חוזרים את כל הירידות המפחידות שהפכו לעליות מפחידות ובניסיון נוסף מגיעים לחוף Papa Nero בכפר Agios Loannis. מקסים! מקסים! מקסים! 

חניון הקראוונים סגור כי העונה נגמרה, ואנחנו בצמוד לו, מתמקמים בטיילת קרוב קרוב לים, הרחק ממה שנראה המוקד התיירותי.

החוף - חול וזיפזיף. טיילת ספסלים ותאורה בכיוון אחד, ובכיוון השני מרכז הכפר עם חנייה, טברנות מרקט והקפה שנבדוק מקרוב מחר בבוקר.

מחשיך מוקדם, לילה ארוך וקר, ואנחנו מסתגרים בקראוון.

ביומיים האחרונים ראינו 3 קראוונים בלבד ומעט תיירים.

הימים יפים ונעימים, ואילו הלילות קרירים. 

מעט תיירים, כבישים פנויים ואנחנו ממש נהנים.

מקווה שהתמונות מצליחות להעביר את היופי ואת התרוממות הרוח שלנו מהמקום.