25 יום באי לנטה

בשבת בבוקר נעזוב את האי והמתחם שהפך בית - New Ozon. 

מכירים את הגנן והחדרניות, המלצרים וכל צוות העובדים. אנחנו "הוותיקים״. 

סביבנו התחלפו עשרות נופשים, משפחות, זוגות בודדים מכל המינים ובכל האפשרויות, מארצות שונות ובשפות שונות שחלקן לא מוכרות. 

רוב התיירים שוהים כאן לילה אחד או לילות בודדים. 

גם את המסעדות והחנויות סביבנו - למדנו להכיר לבקר ולהנות מהן.

גם החוף הים והמים. 

יותר מכל נעם לנו האוכל התאילנדי ונהנינו מכל ארוחה טעימה וניסיון חדש למנה שונה ואחרת.

השבוע הזמנתי לראשונה אוכל מערבי בדמות המבורגר והמשכתי עם טוסט שום ואבוקדו.

האמת - הכל טעים וטוב. לעסתי בשמחה קצת בצק וגלוטן אחרי שבועות של אורז ואטריות שבושלו בכל אופן וטעם אפשרי -מבושל או מוקפץ עם המון טעמים ירקות בשר עוף ו.... .

האוכל התאילנדי מגיע במנות גדולות וטעימות והוא תמיד תמיד הזול ביותר. האוכל המערבי תמיד יותר יקר מהאוכל המקומי: פיצה עולה פי 3 מארוחה מקומית, ארטיק או טילון עולה כמו מנה בארוחת צהריים.

אנחנו אוהבים את השייקים - בננה מנגו וכ'ו. תמיד קרים מרעננים וטעימים.

מחר - אפרד גם מהקייק שחתרתי בו יום יום בכל התקופה הזו.

בשבת לקחנו על עצמנו נסיעה ארוכה של שש שעות לעיירה רנונג ללילה אחד במלון ולמחרת   לאי פאיאם. 

האי פאיאם הוא מעניין גם בתאילנד: הוא מבודד יותר, ללא כבישים וכלי רכב, דליל יותר בתשתיות אך החופים מרהיבים ויפים. האי קטן עם שבילי בטון והתחבורה מתנהלת בטקסי אופנועים.

יתכן כי המרחקים, והבידוד יאלצו אותנו לשכור אופנוע (25 שקל ליום 4 ש"ח ליטר בנזין).

נגיע נלמד ונחליט.

היום התבשרנו כי הקראוון שלנו בגרמניה עבר טסט לאחר טיפול ארוך ויקר במוסך איווקו במיינץ.

נכניס אותו לאחסון להמתין לנו לקיץ.