זכרונות ים

כמי שגדל בחיפה, ומאז שזוכר עצמי - כל שבת היתה בילוי משפחתי בים. בילדות עם הורי ואחי לחוף הדרומי, (היום מול הכניסה למנהרות הכרמל), זוכר את החול החם, בלי מקלחות ושרותים. 

חונים ויוצאים למסע בחול הטובעני כ-100 מטר עם אוהל, צידנית וסל אוכל. 

הדרך חזרה בצהריים - היתה אפילו קשה יותר: החול היה חם ולוהט, וקיפצנו לנו יחפים לרכב. 

זוכר מצויין שחיה לעומק ״לעבור את הגלים", וכמה קטנים היינו לעומת גלי הים הענקיים.

יותר מאוחר כשגדלנו, היה אוטובוס ד' לחוף הפתוח בכל שבת ב-09:00 וחזרה ב-13:00 הביתה.

כל החבר׳ה היו נפגשים ליד סוכת המציל. הכיתה מהיסודי, החברה מהקבוצה בתנועה ובכלל כולם היו שם. כל שבת בים.

השנים עברו ואנחנו בכפר חיים, חסידי חוף בית ינאי, נוסעים אחר הצהריים עם הילדים. 

הרבה חול, וכייף.

צעדות לשפך נחל אלכסנדר או לנתניה, יושבים אצל יורה ונהנים.

השנים עברו להן, נח הנכד ואני - בכל יום רביעי מבלים אחרי הצהריים יחד, ובקיץ - בים בבית ינאי.

ולא שוכח את הכנרת. כנרת כנרת. כמה שנים וכמה כייף היה. 

ברפסודה, בקייק, בסירה. כל החבר׳ה מכפר חיים ומהחיים. 3 ימים בכל קיץ - בכנרת. כך במשך שנים.

זכרון קרוב יותר מהטיול בקרוואן - אי אפשר בלי להיזכר ולהזכיר את קרואטיה, מונטנגרו, אלבניה ויוון. 

אין כמו הים במונטנגרו: כחול, צלול, נקי וזמין.

אין כמו החופים של יוון: ים שלא נגמר, חופים יפהפיים, וכייף אמיתי.

ויחד עם זאת - בקו לאנטה - בחוף "שלנו" בתאילנד -  פשוט חלום !

שקט מזמין. הכל רגוע. אני נהנה מכל רגע.

למרות הגאות והשפל המשנים סדרי בוקר ואחר הצהריים - אני מקפיד בכל יום על שחיה, צעידה, שייט בקייק וצפייה יחד עם סמדר בשקיעות מהממות וישיבה בחול ״סתם״ מול הים.