שלושה שבועות בארץ

חווינו את השבועיים האחרונים למלחמת ביבי, ובשבוע האחרון - הפסקת אש.

אנחנו מתארגנים בביתנו הקטן והחמוד שבמשק רשף ברשפון.

מכולה קטנה למגורים + מטבח צנוע, מקלחת ושרותים.

קצת שיפורים ושדרוגים כולל מדפים לציוד, קצת עציצים ושתילות - ואנחנו מסודרים.

התרגלנו לחיות בצמצום וטוב לנו כך. 

נהננו ממפגשים משפחתיים עם הילדים והנכדים ומפגשים עם חברים.

על המתרחש במדינה - זה נשמע רע, מרגיש רע וזה ממש רע.

כך גם בצבא במשפט בחינוך בערכים ובכלכלה.

מחכים לשינוי עם הבחירות הקרובות 🙏

עצוב לדעת שזו תהיה הבעיה של ילדינו ונכדינו…

יום הזכרון, וזו לי הפעם הראשונה לצפות בטקס אחר ולא בכפר חיים. הפעם במושב רשפון. טקס אחר מכובד ומרשים.

ערב יום העצמאות אני בחגיגות בגוש חי"ה.

גם זו פעם ראשונה שאני כאחד התושבים ללא תפקיד בניהול או באירגון, ללא הפעלת הזיקוקים, ללא משטרה, רישוי עסקים, כיבוי אש, ממונה בטיחות, מהנדס קונסטרוקציה ובודק חשמל. ללא ריצה אחרי אישורים ועמידה בפקודות הארוע. והחשוב מכל - אחריות כמנהל ארוע. 

אני בקהל ונהנה מהטקס.

כייף להיפגש עם חברים, לרקוד קצת ריקודי עם ולטעום ממיטב עוגות הבית. לראות שהמסורת המפוארת של כפר חיים, כפר ידידה והדר עם - מתקיימת גם בזמני הפסקת אש, בלחץ זמנים והגברת הדרישות הבטחוניות.

פרסמנו את מכירת הקראוון בגרמניה.

הישראלי המצוי שמתעניין - לא קורא את המודעה ולא את המפרט הטכני.

כולם רוצים לדעת "מחיר" מציאות והזדמנויות לקנות בזול. 

רובם לא ראו שהוא בגרמניה. לא ראו שדרוש רשיון ג' והמחיר בכלל ביורו…

נקווה להמשך הפסקת האש וחזרה לשיגרה.

בהנאה גדולה חזרתי לעבוד יום בשבוע במשק, בנקיונות גיזומים ופתיחת מים לכל השטח, כמו גם סתם ליהנות מלהסתובב בכפר חיים.