קראוון, אהבה וכבישים פתוחים

  אחרי לינה בפארק קראוונים נטוש, ופרידה לבבית מהבחורה שקלטה אותנו אתמול והשאירה בידינו את ניהול המקום ללילה שלם, יצאנו הבוקר מוקדם מהרגיל, בכדי להתקדם בדרך בכיוון בודפשט כדי להמשיך את מסלול הטיול שלנו. בתכנית - 4 שעות נסיעה - שזה הרבה עבורנו - שהפכו ל-8!! ולא בגלל ההפסקות היזומות שעשינו. פעם אחת לארוחת בוקר, פעם שניה לדלק, פעם אחת לחילוץ עצמות ועוגה מצויינת, ופעם נוספת לתיקון מסלול - להמשיך עוד חצי שעה נסיעה עד ליעד: לעוד חניון נטוש… אנחנו המשוגעים היחידים שנוסעים בגשם לפגוש את אלוהים… פשוט, נסענו דרך עיירות וערים וכפרים חקלאיים כשכל הבתים לאורך מסלול הכביש, בכל עיירה או יישוב כזה יש כנסיה, בית קברות, מגדל מים, ואולי דואר או חנות קטנה, גינות ירק מאחורי הבתים, בצמתים המון ציוד חקלאי, ממגורות תבואה, מגרשי טרקטורים ואפילו תחנת דלק. ישובים עם אינסוף שמות מוזרים כמו… סנץ, קפלנה, פסטוצ״וב, ולקה ריפאני, לוזאני, הורן סטיטארה, אומינצ׳ה, צ׳ראבאני, טופולצ׳אני, קרוסובקה, נדליצ׳ה, פרטיזנסקה, ועוד למעלה מעשרים שמות שהם מקומות, וכמו שאנחנו אוהבים להגיד - ״אנשים חיים פה״… היינו על הסף - אבל התמדנו...